רעיון העיר החכמה מתאפשר בין השאר בזכות תופעה רחבה שנקראת IoT. האינטרנט של הדברים (Internet of Things, או בקיצור IoT) הוא רשת של חפצים פיזיים המשובצים בהם חיישנים ותוכנה, המאפשרים תקשורת אלחוטית בין החפצים, ויכולות איסוף והחלפת מידע. תחלופת המידע הרציפה ברשת זו צפויה להוביל לאוטומציה באדריכלות, תחבורה, עיור, תעשייה ועוד.
- המונח IoT מתייחס לתקשורת אלחוטית בין חפצים בעלי חיישנים ותוכנה לשם תקשורת אלחוטית ביניהם ויכולות איסוף והחלפת מידע.
- על פי הערכות עד שנת 2020 יחוברו בין 25 ל- 50 מיליארד "דברים" לאינטרנט.
- ההתפתחות הטכנולוגית מובילה אותנו באופן בלתי נמנע למציאות שבה הכל מסביבנו – חכם ואלחוטי.
האינטרנט של הדברים יכול להתייחס למגוון רחב של מכשירים, והוא מתפתח בקצב מהיר בגלל מספר סיבות שהתרחשו בעשור האחרון:
- זמינות של כיסוי אלחוטי בכל מקום ורוחב פס זול
- שיפור משמעותי ביכולות עיבוד המידע הרב שנצבר
- נפח אחסון כמעט אינסופי דרך טכנולוגיית הענן
- הוזלת עלויות החיישנים המאפשרת חיבור של כמעט כל מוצר
- הדומיננטיות והתפוצה של הטלפון הסלולרי המאפשרים חיבוריות ישירה למשתמשים
על פי הערכות, יחוברו בין 25 ל- 50 מיליארד "דברים" לאינטרנט ושווי שוק ה-IoT העולמי יגדל ל-457 מיליארד דולר עד שנת 2020. נתחי השוק המרכזיים הצפויים הינם תחום הערים חכמות, IoT תעשייתי ותחום הרפואה (Growthenabler, 2017). ההתפתחות הטכנולוגית והצורך הגובר בקדמה ובפתרונות יצירתיים מובילים אותנו, באופן בלתי נמנע, למציאות שבה הכל מסביבנו חכם ואלחוטי. אם כן לא מפתיע שחברות ענקיות כמו General Electric ,AT&T ,Intel ,IBM ורבות אחרות משקיעות ומקדמות את התחום. לאור הכמות הבלתי נתפשת כמעט של ה"דברים" המחוברים, יופקו כמויות מידע עצומות שיאתגרו מחדש את המונח Big-Data. מכמויות המידע הללו ניתן יהיה להפיק תובנות חשובות ולנצלן במספר רב של יישומים.
אחד הסקטורים אליו ה-IoT חודר יותר ויותר הוא הסקטור התעשייתי. IoT מתועש, או בכינויו המקוצר באנגלית IIoT, דוחף קדימה רעיון שהופיע לראשונה בגרמנית: "תעשייה 4.0", ומשמעותו מהפך חכם לייצור. תעשייה 4.0 שואפת ליצור מערכת יחסים סימביוטית בין מערכות סייבר-פיזיות לבני אדם ומטרתה אופטימיזציית תהליכים קיימים. הקישוריות, איסוף המידע והמכונות האוטונומיות המהוות חלק בלתי נפרד מהתהליך יהפכו טעויות לקלות לניטור ותיקון. לכן, אין זה מפתיע כי שינוי זה מאומץ על ידי ערים ומדינות שונות: לדוגמא, דרום קוריאה מצהירה על כוונותיה לפתוח 30 אלף מפעלים חכמים עד 2025. בנוסף, ארה"ב רוצה למנף את ה-IIoT, ומתכוונת להשתמש בטכנולוגיות של תעשייה 4.0 כדי לנסות להחליף את סין כיצרנית הגדולה בעולם. עם תחזית של 3.5 מיליון משרות חדשות בתחום הייצור בזכות ה-IIoT ושל השקעות בתחום שמגיעות לכמעט $189 מיליארד דולר רק בשנה הקרובה (2018)- ניתן לומר שקבלה רחבה של ה-IIoT היא רק עניין של זמן (IDC, 2017).
מעבר למגזר התעשייתי קיימים בשוק הפרטי יישומים הכוללים התקנים רבים המתקשרים בינם לבין אחרים, כדי לספק חווית שימוש משותפת. למשל, הטלפון החכם מאפשר שליטה על תאורת הבית ועל מכשור חשמלי כדוגמת מכונת כביסה, דוד חשמלי, מערכות אבטחה ועוד. אבל הרעיון של ה-IoT מדבר על חיבור של "דברים" רבים יותר שנראים לנו אולי כיום פחות הגיוניים. מברשת השיניים החשמלית, הנעליים והבגדים שלנו- שאולי יום אחד ידווחו לנו על תוצאות אימון הכושר האחרון, וכיצד ניתן לשפר אותו. הם יאפשרו לנו תמונה רחבה יותר של חיינו, כזו שתאפשר התייעלות מערכתית כוללת וחיסכון גלובאלי, בין אם בכושר שלנו ובין אם בצריכת המים שלנו.
משום שה-IoT מאפשר פיקוח ושליטה עמוקה במגוון רבדים, ההתייעלות הביתית תתרחש לצד ההתייעלות העירונית, עם התרחבות הרשת ומקורות המידע הזמינים לה. למשל, חיבורם של מוני מים חכמים, יאפשר לעירייה לפקח ולנהל את משאבי המים שלה בצורה יעילה וחסכונית, תוך דגש על צמצום אנרגטי. המידע שנאגר במונים יהיה זמין גם לשימושו של הפרט, ויסייע לכל אחד מאיתנו ללמוד ולהתייעל על בסיס ההרגלים והצריכה האישית. התייעלויות מסוג זה הן שעומדות בלב מהפכת ה-IoT.
