חדש בעולם / תאגידי המים נדרשים לפתח מודלים עסקיים חדשים
ברוב התעשיות המודל העסקי נשען על האפשרות להגדיל את המכירות של המוצרים. אין כך הדבר בתעשיית המים. תעשיית המים היא בין היחידות, שמצויה בקונפליקט שלא מאפשר לה לספק את המענה לדרישה הגוברת. מקורו של הקונפליקט בכמה כוחות מרכזיים בשוק, שמפעילים לחצים סותרים זה על זה. מחד, קיימת עלייה בדרישה למים, ומאידך נעשים מאמצים לצמצומה. להלן הכוחות המרכזיים הפועלים:
- עלייה בדרישה למים- שינויי אקלים שהביאו ליובש, תהליכי עיור מאסיבים, תיעוש מוגבר ועלייה חדה בכמות האוכלוסייה האנושית הגבירו כולם את הדרישה למים בעשורים האחרונים. האדם המודרני צורך כמות גדולה יותר של מים- לרחצה, למיזוג, לנוי, לייצור מזון ועוד – כמות שרק עולה מידי שנה. בנוסף, הפיתוחים הטכנולוגיים המודרניים אמנם מבטיחים חיים נוחים יותר, אך זקוקים לחשמל. לעשורים האחרונים אנו עדים לעליה דרסטית בצריכת החשמל ועל כן גם בייצורו. כפועל יוצא מכך ישנה עלייה משמעותית בצריכת המים בתחום האנרגיה (למעלה מ 50 מיליארד מטר מעוקב מים בשנה), בעיקר לקירור תחנות לייצור חשמל. גם במגזר החקלאי חלה עלייה מאסיבית בשימוש במים, בעיקר משום שהחקלאות המודרנית נדרשת להאכיל יותר ויותר אנשים, חיות משק ולספק צרכי ייצוא, העומדים בישראל, למשל, על 80% מהתוצרת. כך, במאה השנים האחרונות גדל השימוש במים בקצב כפול מן הגידול באוכלוסיית העולם- והצמא למים רק הולך ומתעצם.
- צורך גובר לחסוך במים- מים הם משאב מתכלה שמפוזר בצורה בלתי שווה ברחבי העולם, מה שמקשה לא פעם על השגתו. עד 2050 חוזה ה-OECD עלייה של 55% בדרישה למים, שתביא לכך שכמעט מחצית מאוכלוסיית העולם תחיה בצלו של מחסור מים חמור. לאור התחזיות העגומות בהתדלדלות משאבי המים, מתגברת מגמת הקיימות שקוראת לצמצום וחסכון בצריכה ברמה הפרטית, העירונית והלאומית. ניסיון זה בא לא רק לצמצם את כמות המים המתבזבזת, אלא גם את כמות הזיהום הסביבתי שנפלט ופוגע לא פעם במאגרים טבעיים, ומצמצם את כמות המים השמישים עוד יותר. הקולות הקוראים לפיתוחים ברי-קיימא ולהעלאת המודעות להשפעות של פעולות האדם על הסביבה, ובעיקר על משאבי המים, מתגברים הודות למדיה החברתית והתרבותם של ארגוני NGO- שדורשים גם מספקי המים לפעול לשם צמצום וחסכון.
- קושי בהעלאת מחירי המים- מים הם מוצר צריכה בסיסי ומהותי לקיום האנושי, מה שמקשה על העלאת מחירם. גישה חופשית למים מהווה בסיס לסטנדרט חיים מערבי, והדבר ניכר במיוחד בניסיון הנגשתם גם לאזורים מתפתחים, כחלק ממגמת שיפור איכות החיים המקומית. לרוב גם ספקי מים הינם תאגידים בבעלות ציבורים, דבר ההופך אותם לרגישים יותר לעמדת הציבור.
- הוצאות גוברות של השקעה ותחזוקה- בעוד מחירי המים נותרים קבועים, מחיר השגתם בידי התאגידים עולה עם הצטמצמות כמות המים הזמינה בעולם. עלות המים אף עולה בשל ההשקעה הנדרשת לעמוד בסטנדרטים המחמירים מידי שנה לאיכות המים שנמכרים. זאת ועוד, חובתו של התאגיד לחדש תשתיות ישנות מהווה הוצאה שאין לה החזר משום שהתאגיד אינו מייצר מוצר או שרות חדש בראי הצרכנים. כך נדמה שהוצאותיו של תאגיד שמבקש להישאר רלוונטי ולספק שירות איכותי רק הולכות וגדלות.
כלל הגורמים הללו מביאים לכך שספקי המים מצויים במתח מתמיד, בין הדרישה לספק כמות הולכת וגדלה של מים, לבין הניסיונות לצמצם את הצריכה, תוך שמירה על סטנדרט שירות ואיכות גבוהים. עמידה באתגר זה מחייבת תכנון אסטרטגי לגבי מודל פעילותו של ספק המים העתידי, ולטכנולוגיות החכמות יש תפקיד מכריע בעתיד זה.
הטכנולוגיות החכמות של היום יעילות במיוחד, ומצמצמות את כמות המים שמנצל משתמש הקצה, על ידי זיהוי דליפות ותקלות בזמן אמת לשם תיקונן, אגירת מידע ותכנון חכם של חלוקת המשאבים בהתאם לביקוש, ניהול לחצים ושאיבות, מתן קריאות חיוב מדויקות ועוד. הצמצום בא כמובן לטובת הקולות הקוראים לקיימות ולשמירה על איכות הסביבה, אך הוא מציב לא פעם אתגר צרכני וניהולי בפני התעשייה. מחקר מטעם ארגון המהנדסים הספרדי SEMNI, מצא שרק 23% מן הארגונים שבדק, מאמינים שיש להם את התשתית הניהולית לעבור למערכת מוני מים חכמים, ומאלו שעברו רק 45% משתמשים בממשק עיבוד לנתונים המתקבלים מהם (Data Analytics). מדידה מתקדמת של צריכת המים היא השלב הראשון בניהול משק המים המודרני. המפתח להפקת ערך מן המידע המתקבל, הוא בהפיכתו לתובנות ישימות, שמצליחות לצמצם עלויות ואבדן מים. הוויזואליזציה של התובנות והנגשתה למקבלי ההחלטות אצל הספק, הן נדבך חשוב בהצלחת ההטמעה של המערכות שיאפשרו לתאגיד התייעלות אל מול הדרישה הגוברת.
מעבר לכך נמצא כי הצלחת מהלכים לחסכון מים, מחייבים מודעות ושתוף פעולה צרכני. ניצול אופטימלי של טכנולוגיות, מגיע משימוש מושכל של הצרכנים הרואים ומבינים את התועלות מבחינתם. עדות לכך אנו רואים בפעילותו של רגולטור תאגידי המים הבריטי Ofwat, ששם דגש, בין היתר, על שיתוף גובר של הצרכן, במאמץ להתייעלות וחיסכון במסגרת רפורמת המים הצרכנית Water 2020.
מתוך הצורך הגובר בהתייעלות, עולות גם הצעות למודלים עסקיים חדשים לספקי המים. אחד המודלים רואה בספק המים כמי שיכול למכור לצרכניו הגדולים גם שירותים מעבר למים. מפעל, אוניברסיטה, בית חולים או כל צרכן מים גדול אחר, יוכל לרכוש את שירותי ספק המים גם לצרכי חסכון והתייעלות. מודל נוסף שמדובר עליו הוא מעבר למודל מבוזר יותר, בדומה לתפיסת ה- MicroGrids במשק החשמל. ספקי המים לא יהיו רק ממוקדים אספקה, אלא גם אגירה וייצור (דרך התפלה, אגירתם של מי גשמים או שימוש חוזר). המטרה היא להגדיל את מקורות המים הנגישים לספק, כך שלא יהיה תלוי במונופולים מהם הוא קונה ובמחירים אותם הם מכתיבים.
השינוי הרעיוני שנדרש מהספק במודלים מסוג זה, מחייב פעולה אקטיבית לשם צמצום הצריכה, מתוך הבנת כוחו ואופיו המשתנה של השוק, שמתקדם אל עבר הקיימות. ספק מים שרוצה להישאר רלוונטי בזירה, חייב לאמץ גישה שתואמת את הכיוון אליו נושבת הרוח, ולחשוב כיצד הוא הופך משירות שמספק את הדרישה, לכזה שעוזר לעצב אותה.
