בדומה לישראל שסבלה מחורפים יבשים בחמשת השנים האחרונות, גם בקליפורניה נאלצו להתמודד עם רצף של מזג אוויר יבש במיוחד משנת 2011. עוד לפני כן קליפורניה לא שבעה נחת בנושא המים, ובין השנים 2007-2009 אף הוכרז בה על מצב חירום לאומי עקב בצורת קשה. לאור המחסור המתמשך במים, חוקק בשנת 2018 חוק המגביל את צריכת המים של התושבים בקליפורניה לכ-200 ליטרים ביום. זוהי הפעם הראשונה שנוצרת הגבלה כזו בהיסטוריה של המדינה.
צירוף מקרים מעניין הוביל לכך ששתי המדינות זכו בחורף האחרון לכמות משקעים רבה. בישראל זכינו לגשמים רבים, כאשר כמות המשקעים המצטברת בשקלול כלל ארצי לתקופה שבין ספטמבר לאפריל הייתה כ 130% ביחס לממוצע הרב שנתי לתקופה זו. עקב כך זכינו לעלייה במפלס המים של הכנרת ואף להיעלמותו החלקית של "אי הכינרת".
בקליפורניה, כמות המשקעים הרבה הביאה לסיומה הרשמי של תקופת הבצורת, כשהמשקעים הצליחו למלא את מאגרי המים, כשרובם הגיעו לממוצע ההיסטורי או עקפו אותו, וחלקם אף הצליחו להגיע ל80%-90% מהמכסה המכסימלית שלהם. אינדיקציה נוספת לשנת הגשמים הברוכה בקליפורניה הינה כמות השלג שירדה על רכס ההרים של סיירה נבדה.
כמות שלג גדולה מצביעה על מקור מים נוסף שניתן יהיה להסתמך עליו בחודשים הבאים. מדידות שנערכו ע"י מחלקת מקורות המים של קליפורניה (Department of Water Resources) הצביעו על כך שכמויות השלג הגיעו ל162% מהממוצע השנתי, פי שלושה מהכמות בשנה שעברה.
למרות שכמויות המשקעים הגדולות בשתי המדינות הינן דבר מבורך, קיים חשש שהן יגרמו לשאננות יתרה בקרב הצרכנים בנוגע להרגלי צריכת המים הנדרשים מהם. המעבר ממצב יובש מתמשך, שבו הוטמע הצורך בחסכון במים, למצב של "שפע" נקודתי, עלול לבלבל את הצרכן ולהוביל אותו לטעות שבעיות המים העתידיות הגיעו לכדי פתרון. אך, חורף גשום לא מבטיח דבר בנוגע לחורפים בשנים הבאות, והוא גם אינו מבטיח דבר בנוגע לכמה חם יהיה בחודשים הבאים. בקליפורניה, לדוגמה, מזהירים המדענים מהחורפים בעשורים שיבואו, בהם ככל הנראה תהיה רמת משקעים נמוכה יותר. גם בישראל המצב רחוק מלהיות מושלם, ולמרות הגשמים, מפלס הכינרת עדיין נותר כ- 2.4 מ' מתחת לקו האדום העליון.
מקבלי ההחלטות בתחום משק המים צריכים לגבש מדיניות והסברה המותאמים למציאות מבלבלת זו, שמטרתם שימור המודעות והרגלי החיסכון בצריכת המים. שימוש בכלים ופתרונות בתחום הפסיכולוגיה ההתנהגותית מתאימים למצבים שכאלו, בהם צריך לעודד את הצרכן לפעול בניגוד לתחושה הסובייקטיבית שלו. ללא פעילות יזומה ומותאמת אנו עלולים לסגת לאחור מבחינת הרגלי הצריכה של הציבור, וההשקעה שנדרש לה בעתיד תהה גבוהה יותר ובעלת קושי רב יותר.
