החשיפה לגלי רדיו ככלל, מוסדרת בחוק באמצעות חוק הקרינה הבלתי מייננת התשס"ו 2006. חוק זה מסדיר הקמתם של מתקני שידור בהיבטי בטיחות.
- חשיפה לגלי רדיו מאמצעי השידור השונים, מוסדרת באמצעות חוק הקרינה הבלתי מייננת 2006.
- כלל מרכיבי מערכות הקריאה מרחוק המותקנים בארץ ע"י חברת ארד, נמצאים מתחת לסף המחייב היתר בטיחות מהמשרד להגנת הסביבה.
- מעבר לכך מוצרי חברת ארד נדרשים לעמוד בתקנים שונים מרשויות תקינה ברחבי העולם .
החוק נחקק בשנת 2006 ונכנס לתוקף בינואר 2007. החוק נועד בעיקרו:
- להגן על הציבור והסביבה מפני השפעות אפשריות בחשיפה לקרינה בלתי מייננת.
- להסדיר הקמתם והפעלתם של מקורות קרינה (כגון מכשיר מתקן או מערכת טכנולוגית, שבמהלך הפעלתם נוצרת או עלולה להיווצר קרינה בלתי מייננת).
על פי החוק כדי להקים מקור קרינה או להפעילו יש לקבל היתר מראש מהמשרד להגנת הסביבה. כל היתר מוגבל לתקופה מסוימת וצריך לעמוד בתנאים מסוימים שקבע המשרד ונועדו להבטיח את בטיחות הציבור.
בתוספת לחוק, ישנה רשימה של מקורות קרינה שכדי להקים או להפעיל אותם לא דרוש היתר. רשימה זו כוללת בין השאר: מצביע לייזר, מכשיר לבדיקת ברקוד, מיקרוגל, טלפון נייד ואלחוטי וכל ציוד בעל משדר בעצמה של פחות מ 100 מילי וואט.
המונה החכם והממסר, של חברת ארד, משדרים בהספקים נמוכים, מתחת ל 100 מילי וואט, ועל כן הנם פטורים מהיתר על פי החוק. כך גם לגבי הרכזת המשדרת באמצעות מודם סלולרי, ופטורה מהיתר כפי שפטור כל מכשיר סלולרי.
לאישורי תקן למוצרי ארד.
לאישורי הסמכה ואיכות של ארד.
